החלטה בתיק רת"ק 33819-03-11

המבקשת, המתגוררת בשכנות למשיבים באופקים, שיפצה את ביתה ולטענת המשיבים גרמה, תוך כדי עבודות הבנייה בביתה, נזקים לחצרם. בגין נזקים אלה, ואף בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם במשך תקופת הבניה, הגישו המשיבים תובענה לביהמ"ש לתביעות קטנות בבאר-שבע ודרשו פיצוי כולל בסך של 30,000 ש"ח. המבקשת אמנם לא הגישה כתב הגנה, אולם ביהמ"ש שמע את דבריה במהלך הדיון, כשם ששמע את המשיבים ואת המומחה שהכין עבורם חוות דעת, ואף עיין בתמונות ובמסמכים שהוגשו, ובסופו של דבר קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד, תוך דחיית מרבית רכיבי התביעה וקביעותיו של המומחה, ובסך הכל פסק לטובת המשיבים סך של 4,000 ש"ח בגין כל ההוצאות שנגרמו להם.

על פסק דין זה מבקשת המבקשת לקבל רשות לערער, ויחד עם הבר"ע הגישה גם את הבקשה נשוא החלטתי זו, כאמור, בקשה לפטור מהפקדת עירבון וככל הנראה גם לפטור מתשלום אגרה (הגם שהדבר לא צויין במפורש, אך עיון בתיק הכספי במערכת נט המשפט מעלה, כי לא שולמה אגרה בתיק). לטענת המבקשת היא אינה עובדת ומתקיימת מקצבת נכות (צירפה "אישור זכאות לקצבאות" לקצבת נכות כללית לשנת 2010 בשך 1,404 ש"ח) ומפנסיה (צירפה תלוש מעיריית אופקים בגין הפנסיה בסך 1,317 ש"ח). עוד טענה, כי מצבה הכלכלי קשה וכי היא חולת לב (צירפה סיכום מידע רפואי מיום 31.01.11) ולפיכך טענה, כי אין ביכולתה להפקיד עירבון ובלא הפטור לא תוכל לקבל את יומה בבית המשפט.

כבר עתה יצוין, כי בבקשת רשות הערעור ציינה המבקשת, מלבד טענותיה נגד פסק הדין והנסיבות המוזכרות לעיל, כי היא מוכרזת כ"חייבת מוגבלת באמצעים" בעקבות איחוד תיקים בהוצאה לפועל בגינם היא משלמת 100 ש"ח בחודש (אם כי לא צורף כל מסמך המעיד על כך). עוד ציינה, כי תוספת הבנייה נעשתה בעקבות מעבר בתה ובני משפחתה להתגורר ביחד עמה, עקב היותה חולה.

2.         החובה לשלם אגרה (תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007) והחובה להפקיד ערבון (תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984)על ידי מי שמגיש בקשת רשות ערעור - נקבעו בדין. בצד הוראות אלה, נקבעה גם אפשרות לפטור את המבקש מחובות אלו, שתיהן או אחת מהן, כאשר השיקולים העיקריים שעל פיהם ניתן ליתן פטור הם חוסר יכולת כלכלית ובחינת סיכוי ההליך.

אשר לאגרה, תקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 קובעת, כהאי לישנא:

"בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".

כך נקבע בעניין זה בע"א 897/00 פלוני נ' פלונית [פ"ד נט (4) 721, עמ' 723]:

"ביסוד התקנות מונח איזון בין שתי תכליות נוגדות... מחד, התקנות באות לקבוע מנגנון של השתתפות הפרט, המבקש לנהל הליך משפטי, בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט, תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי-המשפט... מנגנון זה אינו עיקרון פיסקאלי בלבד, אלא בא הוא לבסס גם את רצינות ההליך ויסודו מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך זה או אחר - ולעתים רבות אגרה משמעותית - ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור בו לגופו. בכך מתבקש להשיג לא רק יעילות וחיסכון במשאבי הציבור והפניית משאבי השפיטה לאפיקים הנדרשים, אלא גם יימנעו הליכי סרק שיש בהם הטרדה של צדדים להליך משפטי ללא צורך והכרח. אמת, עצם החיוב באגרה אינו יכול לשמש מחסום מוחלט בפני הליכי סרק שאין בהם ממש. משעה ששולמה האגרה, ייפתח ברגיל תיק ויירשם בבית המשפט גם אם אין הוא מגלה עילה. אולם הנחת המוצא היא, כי בעצם החיוב באגרה יש הכבדה מסוימת על קיום הליכי סרק. מאידך, החיוב באגרה איננו יכול לאיין את זכותו של הפרט לפנות לערכאות במובן זה, שבשל חיוב זה תישלל כליל היכולת של פרט מסוים להיזקק לשירותי מערכת המשפט. זכות הגישה לערכאות היא זכות בעלת אופי חוקתי, ולא ניתן לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. מכאן שנקבע בתקנות, כי מי שאינו יכול לשלם את האגרה - מטעמי חוסר יכולת כלכלית - יהיה פטור מאגרה בנסיבות מסוימות".

אשר לפטור מהפקדת עירבון, נקבע, כי על בית המשפט, בבואו לבחון בקשה למתן פטור מהפקדתה, ליתן משקל לשני אינטרסים מתחרים, כאשר מצד אחד - ניצבת זכות הגישה לערכאות ופתיחת שערי בית המשפט גם בפני מי שידו אינה משגת לשלם את ההוצאות הכספיות הכרוכות בהליך, ומן הצד האחר, יש להבטיח את הוצאותיו של מי שזכה בדין ולא להותירו, בסופו של יום, ללא יכולת לפרוע את הוצאותיו. על מנת לאזן בין האינטרסים הנ"ל, על המבקש פטור להוכיח גם העדר יכולת כלכלית וגם, כי סיכויי ההצלחה בערעור טובים, כאשר שני התנאים מצטברים.

היות ובקשת הפטור מאגרה היא עניין שבין המערער לבין המדינה, בעוד שהפקדת העירבון נועדה להבטיח את המשיב והוצאותיו במידה וייפסקו לטובתו הוצאות שכאלה אם הערעור יידחה, אזי הבקשה לפטור מהפקדת עירבון מעמידה רף דרישות גבוה יותר.

עוד נציין, כי ההלכה גם קובעת, שעל המבקש פטור מחמת מצוקה כלכלית, לפרוש בפני בית המשפט תשתית מפורטת ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי, להמציא פרטים על רכושו ומקורות הכנסתו, הנתמכים במסמכים מתאימים ולהראות כי ניסה לגייס את הסכום הנדרש מבני משפחתו וכי הדבר לא עלה בידו.

(ר', למשל, דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 2125/07 עבד אלכרים מחאמיד נ' עבד אללה מחאמיד, 11.9.07).

3.         ובענייננו, המבקשת אמנם צירפה אישור מהמוסד לביטוח לאומי לפיו היא זכאית לקצבת נכות כללית בשיעור של כ-1,404 ש"ח ולפנסיה בסך של כ-1,300 ש"ח וטענה כי מצבה הכלכלי קשה וכי הינה מוכרזת כחייבת מוגבלת באמצעים, יחד עם זאת המבקשת לא ציינה האם וכיצד ניסתה לגייס את הכספים מבני משפחתה ובייחוד מבתה ומשפחתה המתגוררים עמה (כך לטענתה) ואשר ביצעו ביחד, אך שנה לפני כן, את השיפוץ בביתה, ולפיכך לא עמדה בנטל להראות, כי היא נעדרת יכולת כלכלית, ודי בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה לפטור מאגרה וקל וחומר את הבקשה לפטור מהפקדת עירבון.

4.         למעלה מן הצורך, אתייחס גם לגופו של עניין שכן עיון בתיק בימ"ש השלום לתביעות קטנות מעלה, כי סיכויי הבקשה קלושים.

כאמור, בית המשפט, לאחר שקיים דיון בו שמע את הצדדים ואת העד מטעם המשיבים ובחן את חוות הדעת שהוגשה וכל יתר המסמכים והתמונות, קבע כי התביעה מופרזת, ולאחר שבחן ופרט אחד לאחד את כל ראשי הנזק הנטענים, קבע, כי פרט לפיצוי בגין לכלוך ופגיעה בצמחייה, לא הוכיחו המשיבים כי נגרם להם נזק כתוצאה מהבניה.

            המבקשת אמנם טוענת, כי במהלך הדיון בבית המשפט לא ניתנה לה ההזדמנות לומר את דברה, אך פרוטוקול ביהמ"ש מלמד כי דבריה אמנם נאמרו, וזאת למרות שלא הוגש על ידה כתב הגנה. היא אף חזרה וטענה, כי המשיבים הם שגרמו לה לנזקים, התעללו בה וגררו אותה לבית המשפט על לא עוול בכפה; כי המשיבים לא הוכיחו את תביעתם, כאמור בפסק הדין עצמו; כי דאגה לניקיון האזור ולהחזרת הגדר וכי מעולם לא גרמה עוגמת נפש או הרס.